מחנה השמדה מיידנק סיור עם מדריך ישראלי בעברית.
המחנה הוקם ב-1 באוקטובר 1941 בפקודתו של היינריך הימלר, לאחר שזה ביקר בלובלין ביולי אותה שנה. מיידנק היה מחנה שבויים של האס אס, תחת פיקודו של קארל אוטו קוך. בפברואר 1943 הוא הוסב למחנה ריכוז.
השם ניתן למחנה ב-1941 על ידי תושבים מקומיים, והוא מבוסס על שמו של המחוז מיידנק טטרסקי בלובלין.
בשיא פעילותו, הוא הכיל 50,000 אסירים. בחודשים הראשונים של 1942, נעשו ואושרו תוכניות להרחיב את מיידנק כך שיכיל עד 250,000 אסירים. בשל קרבתו של המחנה ללובלין, אסירים היו מסוגלים לתקשר עם העולם החיצון באמצעות מכתבים שהוברחו על ידי עובדים אזרחיים שנכנסו למחנה (רבים מהמכתבים ששרדו נמצאים במוזיאון המחנה). בין אפריל 1942 ליולי 1944, התבצעה במיידנק השמדה בתאי גזים ובמשרפות. הקורבנות נרצחו עם הגעתם למחנה. מספר הנספים נאמד ב-80,000. מספר היהודים שנספו במחנה מוערך כיום בכ-60,000. בנוסף ליהודים, רבים מהנספים היו שבויי מלחמה סובייטיים ופולנים. מיידנק סיפק עובדי כפייה למפעלי תחמושת ולמפעל הנשק שטייר-דיימלר-פוך. שלא כמו מחנות ריכוז והשמדה נאציים אחרים, לא נבנה מיידנק על מפגש מסילות ברזל, הוא לא הוחבא ביער מרוחק או הוסתר על ידי מכשולים טבעיים, וגם לא הוקף באזור ביטחון. הוא משתרע על שטח של כ-270 הקטרים וסמוך לפרברי לובלין שבפולין. מיקום זה מהווה בסיס לטענות רבות של אנשים לפיהן תושבי פולין הגרים בסמיכות למחנה ההשמדה ידעו על הפעילות המתחוללת בו. המחנה היה מוקף בגדר תיל כפולה וחשמלית אשר לאורכה ניצבו 18 מגדלי שמירה, המתנשאים לגובה של יותר משמונה מטרים כל אחד. המחנה חולק לחמישה אזורים, שנקראו "שדות", בעלי ייעוד שונה. בכל שדה היו 22 צריפי מגורים. בין כל שדה הפרידה גדר תיל משולשת ומחושמלת. באזורים שבין השדות הוקמו שבעה תאי גזים וקרמטוריום. בסך הכל במחנה היו קיימים כ-227 צריפים. באזור שהשתייך למגורי אנשי האס אס היו קזינו, ביתני הפיקוד וביתנים נוספים. בכניסה למחנה עברו המובלים להשמדה על "הבית הלבן", הבית אשר בו גרו מפקדי המחנה. בכניסה למחנה שולחו האסירים לשני כיוונים – ימינה ושמאלה. ימין פירושו השמדה – קודם עברו תהליך של מקלחת, בגדיהם חוטאו ולאחר מכן הוכנסו לתאי הגזים. שמאל פירושו – חיים. בתחילה הייתה שריפת הגופות הקורבנות נערכת במדורות ענק ליד המחנה, לאחר מכן הוקם במחנה קרמטוריום קטן ובספטמבר 1943 – קרמטוריום גדול הכולל חמישה תנורים. בנוסף על הרציחה השיטתית בגז בוצעו במחנה ובסמיכות אליו רציחות-ירי המוניות.
מבצע חג הקציר – לקראת סוף שנת 1943 נתן היינריך הימלר פקודה לחסל את שאר האסירים שנשארו במחנות הריכוז בגנרל גוברנמן. הסיבה הייתה חשש מהתקוממות במחנות. לאחר כשלונות הגרמנים בסטלינגרד ובקורסק, התערער ביטחונם בניצחון. מרד גטו ורשה והמרד במחנות טרבלינקה וסוביבור חיזקו את חששם של הגרמנים ממרידות נוספות.
המבצע הוצא לפועל בו-זמנית במחנות טרווניקי, פוניאטובה, ומיידנק. בסך הכול הוצאו להורג במבצע זה 43,000 אסירים יהודים. בסוף אוקטובר 1943 נלקחו 300 אסירים במיידנק וצוו לחפור שלושה בורות גדולים ליד הקרמטוריום. 100 אנשי אס אס הובאו מאושוויץ לעזור לצוות המקומי.
ב-3 בנובמבר 1943 הובאו למקום משאיות עם רמקולים שהשמיעו מוזיקה מחרישת אזניים. האסירים עמדו במסדר בוקר רגיל ומדי פעם נלקחו קבוצות של 100 איש לבורות, אולצו להתפשט ולשכב בתוך הבורות ונורו בידי אנשי ס"ס שעמדו על שפת הבורות. רעש הרמקולים גבר על רעש היריות והצרחות. באותו יום שכונה "יום רביעי של שפיכות הדמים", נרצחו במיידנק 18,400 אסירים. בטרווניקי נרצחו 10,000 ובפוניאטובה 15,000.
ליד בורות הנרצחים במבצע "חג הקציר" במיידנק הוקמה אנדרטה גדולה בצורת כיפה ומתחתיה אפר הנרצחים שהוצא מן הבורות. על האנדרטה חקוקה כתובת בפולנית: הגורל שלנו – אזהרה לכם.
המחנה פוזר ביולי 1944 כחלק ממבצע 1005, אך נהרס רק באופן חלקי עד למועד הגעתו של הצבא האדום אליו. אף על פי ש-1,000 אסירים נלקחו ממנו בצעדת מוות, הצבא האדום מצא אלפי אסירים שעדיין נותרו במחנה ושפע עדויות לרצח ההמוני שבוצע שם, בהן תאי גזים, משרפות וצריפי אחסון ומגורים.
הסיור מתמקד במחנה וניתן לראות את צריפי המגורים של האסירים, המחסנים, תאי הגזים, מבנה המשרפות והר אפר.
הסיור אורך כשעתיים.
הסיור באזור הרובע היהודי לשעבר הוא למעשה סיור בעיר שאינה קיימת עוד, עם מעט עקבות-זיכרון ושרידים.
הסיור אורך כשעתיים.
סיור משולב שכולל את מחנה ההשמדה מיידנק והעיר העתיקה – איסוף מוקדם בבוקר מהמלון/דירה בוורשה, נסיעה כ 2:30 שעות כיוון אחד. הדרכה במחנה מיידנק + ביקור בעיר העתיקה לובלין לארוחת צהריים וחזרה לוורשה.
מחיר לסיור פרטי יום שלם עד 8 אנשים ברכב 1800 זלוטי.
אורך כ-8 שעות כולל יציאה וחזרה לוורשה.
